ניקוי רעלים בעיצוב הבית

העולם הרגשי שלנו בנוי משכבות רבות. בדרך כלל חופרים פנימה ומוצאים סיבות שונות לרגשות או להתנהגויות שונות. אני מציעה גם להסתכל החוצה, על הסביבה שלנו.
לפעמים אפילו לא מבינים או קשה להגדיר במילים מדוע מרגישים כל כך טוב במקום מסוים ומתרחקים מאחר.

ידוע ש-70% מהמוח שלנו מושפע ממה שהוא רואה סביבו באופן ויזואלי.
מחקרים מצביעים ש-87% מזמננו אנחנו מבלים בתוך בניינים או מבנים, בין אם זה הבית שלנו או מקום עבודתנו. וכאשר אנחנו נמצאים במקום מסוים זמן כה רב אין מצב שהמקום לא ישפיע עלינו. ישנם יחסי גומלין מלאים בין הבית שלנו לביננו. זה ממש כמו לחיות עם בן אדם.

כמעצבת פנים אני תמיד מסתכלת על הסביבה בה אנו חיים ובעיקר על הסביבה הקרובה לנו והיא, בראש ובראשונה, הבית האישי שלנו. וינסטון צ'רצ'יל אמר שתחילה אנו מעצבים את ביתנו. בהמשך הבית שלנו מעצב אותנו.
ולכן חשוב לא פחות להסתכל סביבנו ולתכנן את הסביבה שלנו באופן שנכון ומתאים לנו. כדי שהסביבה תהיה טובה לנו ותתרום לנו יותר, או לפחות לא תזיק לנו.
מקום שמתאים לנו יעצים אותנו, יעניק לנו שלווה, עוצמה ובטחון ונתמלא באנרגיות לצאת ממנו אל העולם.
לעומת זאת – מקומות שלא נעים לשהות בהם ישפיעו על מצב רוחנו ואף על בריאותנו הפיסית. לפעמים כשאנחנו מרגישים עייפות רבה, עומס או סתם לא טוב, צריך לחפש את הסיבות להרגשתנו הלא טובה בתפאורה. ואין הכוונה שהעיצוב רק ייצור מצגת שווא, כמו בית עם חללים גדולי ממדים למישהו שזקוק לעיצוב אינטימי ומחבק. כמעצבת פנים אני תמיד אחפש את ה"אמת הסביבתית", העיצוב הנכון שיתאים לחלל ולאנשים שמשתמשים בו.

ולמה אני מתכוונת?
המוח שלנו מתרגם כל דבר ויזואלי למנטלי וכשיש רעש חיצוני יש גם רעש פנימי. וזה נכון לכל קטגוריה בחיינו. לא רק לאסתטיקה ועיצוב. אימיילים שאנחנו שומרים, שלעולם לא נחזור אליהם, תמונות שלעולם לא נסתכל עליהם שוב או מסמכים שלעולם לא נקרא מחדש. מחקרים מראים שגם אגרנות דיגיטלית מייצרת מתח. על אחת כמה וכמה אגרנות פיסית. זה ממש משפיע על עומס נפשי ופחד מאיבוד שליטה.

ארגון וסדר

חוסר סדר וארגון מסיטים אותנו ממיקוד ומפזרים את דעתנו והמוח האנושי שלנו ממש לא אוהב אי וודאות. ולכן סדר וארגון בבית יעזרו לו ולנו להתמקד בדברים החשובים באמת.
הקפידו בעיקר שהכניסה לבית תהיה פנויה יחסית ומזמינה. שימו בה חפץ או תמונה נעימים לעין. עם האנרגיה הזו אתם נכנסים הביתה וכך גם כל מי שמבקר בביתכם.

בתרבות היפנית למשל, סדר וצמצום הם השקפת עולם, ממש פילוסופיית חיים.
כוהנת הסדר המפורסמת היום, מארי קונדו, אומרת שצריך לזרוק את כל מה שלא משרת אותנו יותר, להיפטר מכל מה שלא עושה לנו שמח בלב. קונדו מציעה להתחיל לעשות סדר בחפצנו בבית ובארונות הבגדים, לזרוק (או לתת) את כל מה שאנחנו לא באמת משתמשים בו ולהשאיר רק את הדברים שעושים לנו שמח בלב. זאת מתוך ההשקפה שאנו מפנים בכך מקום לאנרגיות חדשות, נקיות, ולסדר חדש בחיינו.
כי מה שלא משמח אותנו יכול מעצם נוכחותו בבית להכביד עלינו, וכל מה שמכביד עלינו זולל מאתנו אנרגיות ומרוקן אותנו. אי אפשר להיכנס הביתה כל יום וראות מול עינינו ספה שאנחנו לא אוהבים או כל חפץ אחר, שמעורר בנו רגשות שליליים אליו. זה אוטומטי מזהם את הנפש שלנו.
ליפנים יש גם התייחסות מעניינת לחפצים שנפגמו. הגישה שלהם אומרת שכל הדברים בעולם אינם שלמים ואינם מושלמים וזהו בדיוק סוד קסמם ויופיים.

התרבות היפנית מתייחסת לשינויים, לשברים ולפגמים, שמתרחשים במהלך מחזור החיים של כל דבר, בחמלה ומציעה שתי פילוסופיות העוסקות ביופי והאסתטיקה של חוסר השלמות.
האחת היא תורת הוואבי סאבי שמתבוננת בטבע ומסבירה שהשלמות והיופי נמצאים בתהליכים עצמם, בסימני הזמן שכל חי או דומם עוברים ובמה שקורה להם. כל דבר משתנה ונמצא בתהליך וזה יופיו. בכל "פגם" יש יופי והיופי יכול להימצא בכל תהליך ובכל זמן.
ותורת הקינטסוגי Kintsugi, שפרושו המילולי הוא ״חיבור בזהב״, המעניקה לסדקים ולשברים בכלים ערך אסתטי ויופי משל עצמם בעזרת תיקונים מודגשים, בדרך כלל בזהב.
היפנים רואים בסדקים, בשברים, בסימני השימוש חלק בלתי נפרד מערך החפץ ומההיסטוריה שלו ומקבלים את השינויים וההשתנות שלו עם הזמן. התיקון יבליט בכלי סוג חדש של יופי, גם אם הוא כבר לא בצורתו המקורית.

אולם זו פילוסופיה והתייחסות אסתטית וצרכים להיות מאד שלמים איתה. גם סביר להניח שאנו ניקח ממנה משהו חלקי או ננהג בסלחנות לפריט כזה או אחר. ככלל – התרבות המערבית מעריכה חדש ו"מושלם" כביכול. ערכם של חפצים ישנים, בלויים ו/או סדוקים יורד בדרך כלל בעינינו. ואם כך אנו מרגישים אז צריך לפנות חפצים מקולקלים.

תורת הפנג שואי אומרת שיש להיפטר מכל חפץ פגום, גם אם הפגם איננו נראה ממש לעין. עצם הידיעה שהכלי סדוק או שבור מספיקה כדי להטריד אותנו, או לפחות להתייחס אליו כאל משהו פגום או בלתי שלם. או עצם הידיעה שמאחורי דלת הארון נמצא בלגן שלם מספיקה כדי להציק לנו ולעורר בנו לפעמים רגשות אשם או ביקורת עצמית.

ולכן אני חושבת שתכנון נכון של הבית ומציאת מקומות אחסון ראויים לכל דבר חשוב שלנו או צורך הוא פתרון טוב לשקט נפשי. בתנאי שהכל מסודר כמובן ולא הופך למחסן.

עצם זה שאנחנו זורקים חפצים שאין לנו עוד צורך בהם משדר אנרגיות של שפע, שאני לא פוחדת ממחסור ומפנה מקום לאנרגיות חדשות.

תאורה

נקודה נוספת חשובה שיכולה מאד להשפיע על בריאותנו היא תאורה לא נכונה, שיכולה לגרום לעייפות ואף לדיכאון.
המוסכם הוא שהאור הטבעי משפיע על הרגשתינו וחשוב מאד לבריאותנו. תאורה טובה תהיה זו שתשתדל להעניק לנו אור דומה לחוץ בתוך הבית.
אולם לא נסתפק במקור אור אחד במרכז החלל שיאיר את הרצפה, גם לא נבחר גוף דקורטיבי אחד שיהיה נכון ומתאים לכל החלל, אלא נפריד בין חלקים שונים, ייעודים שונים, מקורות אור שונים ומצבים משתנים. נעצב בעזרת האור.
ואם נחזור לתפיסה היפנית המזרחית נזכור גם להימנע מתאורה כללית מופרזת, שיש לה נטייה להעלים צללים, כי בלי צל בכלל הכל יראה שטוח וחסר עניין. הצל הוא שנותן את העומק והדינמיות לכל אובייקט.
כישראלים, תמיד נשאף ליותר אור כי העין שלנו מורגלת בכך. כאשר האור בחוץ מועצם נחפש זאת גם בתוך הבית. בית אירופאי לעומת זאת, יסתפק בהרבה פחות אור ואילו הבית היפני יראה את היופי דווקא בצללים ובאפלולית.

חלל מתוכנן ומעוצב באופן שנכון ומתאים לנו יעצים אותנו ויביא שפע לחיינו, בין אם החלל מקום עבודתנו או ביתנו. בכוחו להפחית או להעניק לנו שלווה, עוצמה ובטחון.
מקום העבודה שלנו צריך להיות מותאם לנו, שימושי ונכון לעיסוקנו ועל אחת כמה וכמה הבית שלנו.

עיצוב פנים, בעיניי לפחות, איננו פילוסופיה או "nice to have". הוא הרבה מעבר לבחירת צבע יפה לקיר, גוף תאורה או ספה. הוא חקר המקום, צרכיו ואופיו של האדם, שמשתמש או חי בו, והשידוך ביניהם. אין כמו לגור ולחיות במקום, שכל בוקר או ערב, מרגישים שהלב מתרחב בו מחדש.